פסק-דין בתיק ת"ק 003715/04

התובעת שבפני פנתה לנתבעת, חברה בניהולם של רבקה והרצל סמירה, המוכרת ומשכירה שמלות כלה, על מנת לשכור שמלה ליום חתונתה. החתונה נועדה ליום 19.6.02.

טענות התובעת:

לטענת התובעת, כאשר הגיעה לסלון של הנתבעת ביום 22.3.02, סייעה לה עובדת בשם דלית. המחיר שנדרש ממנה בגין השמלה שבחרה, היה 7,000 ש"ח. לטענתה, נאמר לה שרק הבד עבור השמלה שווה 3,000 ש"ח. התובעת שילמה 2,300 ש"ח מראש וסוכם שבמדידה הראשונה, שנקבעה ליום 6.5.02, תשלם את היתרה בשני תשלומים. לטענת התובעת, כאשר פנתה לנתבעת לראשונה, נעשו בפניה מצגים כי היא נמצאת בידיים הכי טובות שיכולות להיות, ושהיא תצא מרוצה ויפהפיה בשמלת הכלה שלה. לדבריה, מיד לאחר ששילמה את סכום הכסף הראשון, נגמר היחס הטוב. היא בחרה שמלה שכולה תחרה, אך במדידה הראשונה נאמר לה שהתחרה היא רק בחלק העליון. לדבריה, כאשר ראתה רבקה סמירה, מבעלי הנתבעת, שהיא במצוקה וכי היא "נלחצת", צחקה עליה ולתובעת היה רושם שהיא ממש נהנית לראותה במצוקתה. לדבריה, הגב' סמירה העירה לה הערות שונות, למשל  - שבשמלת התחרה היא נראית כאילו היא חנוטה בתחבושת. לאור הערות אלה, ביקשה לראות בדים נוספים. באחת המדידות גילתה לפתע תפר לרוחב השמלה, בניגוד למה שביקשה. לדבריה, מר הרצל סמירה, בעלה של רבקה, אף הוא מבעלי הנתבעת, אמר לה שהתפר יעלם עם הגיהוץ. התובעת ממשיכה ומגוללת ארוכות בכתב תביעתה את היחס שקיבלה מנציגי הנתבעת - רבקה והרצל סמירה, והנציגה דלית, ולטענתה, לא זו בלבד שהשמלה שונתה בלי הסכמתה, ונתפרה בשונה ממה שהוסכם, הרי שכל הערותיה התקבלו על ידי נציגי הנתבעת בלעג וביחס משפיל. נאמר לה, בנוכחות גיסתה, שהיא כלה חריגה, ובני הזוג סמירה השמיצו אותה והשפילו אותה. לטענתה, כאשר הגיעה לאחת המדידות, נתנו לה ולאמה להמתין מעל לשעה מבלי להתיחס אליהן, וכאשר שאלו מתי יגיע תורן, ענתה להן הגב' סמירה שהיא עסוקה עכשיו בלעשות כסף, קרי - מקבלת קליינטים חדשים. לאחר מספר מדידות, וכאשר התובעת כבר בקצה כוחותיה, עד כדי אפטיות במדידות, 9 ימים לפני חתונתה המיועדת, הבינה התובעת שהיא עומדת בפני שוקת שבורה, וכי השמלה שהזמינה איננה השמלה שתקבל. אז, בעידודה של גיסתה, החליטה לפנות לסלון כלות אחר ואכן הזמינה באותו מקום שמלה אחרת. לטענתה, 9 ימים לפני החתונה, גם המחיר שנגבה ממנה היה גבוה במיוחד, לאור מצוקתה. התובעת דרשה החזר 7,000 ש"ח ששילמה לנתבעת, 1,500 ש"ח שהם ההפרש שנאלצה לשלם עבור השמלה האחרת, ו-5,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, שמה הולך לפניה בשוק שמלות הכלה, ואין צורך להכביר מילים על איכות מוצריה. לטענתה, תביעה זו הוגשה בשיהוי ניכר, והעובדת דלית כבר לא עובדת אצלה לטענת הנתבעת, התובעת דנן היתה לקוחה בעייתית במיוחד. לדבריה, מדובר בתובעת "גסה, טמפרמנטית, צועקת, מאיימת, כוחנית, משפילה, אגרסיבית, הפכפכית, מעליבה וקנטרנית" (סעיף 8(א) לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת שבפועל, בשל דרישות התובעת, הכינה לה הנתבעת 2 שמלות ולא רק האחת שעליה הוסכם. מאחר שהתובעת לא היתה מרוצה מהבד הראשון שעליו הוסכם, על פי בחירתה, תפרה לה הנתבעת מחדש שמלה עם בד אחר, עליו שילמה הנתבעת בנוסף לבד הראשון.

משראתה הנתבעת כי התובעת איננה מרוצה מהבד הראשון שנבחר, איפשרה לה לפנות לחנות הבדים הכי טובה והכי גדולה, לבחור לעצמה בד אחר כרצונה. למרבה הצער, טוענת הנתבעת, בחרה התובעת בד באיכות ירודה, שנראה זול, אך מאחר שזה היה רצונה של התובעת, הסכימה הנתבעת גם לכך - הכל, על מנת לרצות את התובעת. הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענות התובעת לענין היחס שקיבלה. לדברי מר סמירה, הוא טיפל בתובעת רוב הזמן, ואין כל שחר לטענותיה. לדבריו, השמלה היתה מוכנה בזמן והתובעת היא שנעלמה לפתע, סמוך לפני מועד המדידה האחרונה, והיא השאירה את הנתבעת עם שמלה מוכנה ותפורה. בין הצדדים נכרת הסכם, הנתבעת עמדה בכל תנאיו, אף מעבר לנדרש, על מנת לרצות את התובעת, והתובעת היא שביטלה את ההזמנה ללא כל הצדקה. טוענת הנתבעת, שאילו אכן, כטענת התובעת, לא היתה מרוצה מהשמלה שהלכה וקרמה עור וגידים, היתה יכולה לבטל את השיקים שניתנו לתאריכים עתידיים. העובדה שלא עשתה כן, מלמדת, שטענותיה טענות סרק הן. הנתבעת ציינה, שהתובעת עשתה שימוש בעובדת היותה עורכת דין לאורך כל הדרך, לרבות השמעת עובדה זו בכל הזדמנות, ולרבות משלוח מכתב משותפה למשרד, ביום 12.6.02.

דיון והכרעה:

התובעת הביאה לדיון בבית המשפט מספר עדים מטעמה, מתוכם נשמעו שתיים: גיסתה, שליוותה אותה לחלק מהמדידות, ואמה שליוותה אותה לחלק מהמדידות. הנתבעת, מאידך, לא הביאה לעדות את העובדת דלית, ששמה הוזכר במפורש בכתב התביעה, ולא את בעלת המקום, הגב' רבקה סמירה, שחלק ניכר מתלונות התובעת הופנו אליה. את הנתבעת ייצג בדיון מר הרצל סמירה. מר סמירה הביא לבית המשפט את גזרי הבד שנאלץ לפרום, לטענתו, לאחר התחרטויותיה של התובעת, את השמלה הגמורה, את ההינומה ופריטים נוספים. בנוסף, הציג מר סמירה את ההזמנה שבוצעה (נ/1) ואת כל הרישומים שנעשו לאורך המדידות שבוצעו עבור התובעת (נ/2).

לאחר ששמעתי את התובעת ואת העדות מטעמה, מצד אחד, ואת מר סמירה, מצד שני, הגעתי למסקנה כי אכן קיבלה יחס שאיננו ראוי מהנתבעת ומעובדיה. התרשמתי, שבהתנהגות עובדי הנתבעת כלפי התובעת אכן היה משום זלזול.  דוגמא אחת לכך ניתן היה לראות במהלך הדיון שבפני: כאשר טענה אם התובעת, שנאלצו להמתין מעל שעה לתורן באחת המדידות, למרות שתאמו מראש את מועד המדידה עם הנתבעת, אמר נציג הנתבעת בדיון: "מדובר ב"הוט קוטור" (תפירת עילית), אנחנו לא עובדים עם טיימר". אציין, שגם בהוט קוטור ניתן להקפיד על לוחות זמנים, ולכבד את זמנו של הלקוח, וגם בלי לעבוד עם "טיימר", איחור של מעל שעה בתור למדידה, מחייב, לכל הפחות, התנצלות והתיחסות מצד הנתבעת, דבר - שלא נעשה.

קיבלתי את עדויות התובעת והעדים מטעמה, על צורת ההתיחסות של הזוג סמירה לתובעת, לרצונותיה ולטענותיה ושוכנעתי שעובדי הנתבעת, למרות טענותיהם בכתב ההגנה ובבית המשפט, ציפו שהתובעת "תתיישר" לפי הנחיותיהם האומנותיות, ולא לפי רצונותיה ביום חגה המיוחל.

העובדה שהנתבעת לא הביאה לדיון את העדים הרלבנטיים, בהם את הגב' סמירה - ממנהלי הנתבעת - כאמור לעיל, פועלת לרעתה, ומקום שצד למשפט נמנע מלהעיד עד פלוני, שעה שבנסיבות הענין היה מקום להעידו, יש בכך לעורר את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' רוזנברג ואח', פ"ד מ"ז (2) 605, 614).

קיבלתי את דברי התובעת כי השמלה שהלכה ונתפרה, לא נתפרה לפי דרישותיה, אלא בסטיה מהן, תוך דחיית טענות התובעת, וביטולן.

לפיכך, פנייתה של התובעת לסלון כלות מתחרה, על מנת למצוא לעצמה שמלה אחרת, 9 ימים לפני החתונה, נראית בעיני מעשה סביר.

לאור זאת, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום ששילמה בגין השמלה שנתפרה על ידי הנתבעת עבורה בסך 7,000 ש"ח, וכן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין היחס שקיבלה בסך 1,000 ש"ח. אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בגין ההפרש בין השמלה שרכשה התובעת אצל הנתבעת לבין השמלה שלבשה, בסופו של דבר, בחתונתה, מפרי יצירתו של מעצב אחר.

בסה"כ אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 8,000 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 15.6.02 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום כ"ב בשבט, תשס"ה (1 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.